פסק-דין בתיק ע"א 2288/00

1.                   זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת דניה קרת-מאיר), מיום 16.5.00 בת"א 102971/98, אשר קיבל את תביעת המשיב לתשלום חוב בגין דמי חכירה שנתיים ולתיקון שטר החכירה.

הרקע

2.                   המערערים הם חוכרים של מקרקעין בשטח של כ- 650 מ"ר שעליו דירת מגורים, הידועים כדירה מס' 1232 בגוש 6550, חלקה 94 (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין מהווים "מקרקעי ישראל".

3.                   זכותם של המערערים במקרקעין נובעת מחוזה חכירה מיום 29.11.85 (להלן: "חוזה החכירה") שבמסגרתו חכרו המערערים את המקרקעין לתקופה של 49 שנים. במקביל, רכשו המערערים את דירת המגורים הבנויה על המקרקעין מחברת "עמידר".

4.                   רישום זכויות המערערים בלשכת רישום המקרקעין נעשה בהתאם לשטר חכירה לדורות (להלן: "שטר החכירה"), שבו נרשם כי דמי החכירה השנתיים עומדים על סך של 56.26 ש"ח. המשיב טען כי סכום זה נרשם בטעות, ודמי החכירה השנתיים צריכים לעמוד על סך של 562.60 ש"ח, 1% מהסכום בו הוערכו המקרקעין בחוזה החכירה.

5.                   בכתב התביעה עתר המשיב לתשלום חובם של המערערים בגין דמי החכירה השנתיים לשבע השנים שקדמו להגשת התביעה על פי הסכום הנכון (סך הכל 31,075 ש"ח) וכן לתיקון השגיאה אשר נפלה בשטר החכירה.

6.                   להגנתם, טענו המערערים, כי זכויות החכירה שלהם מהוונות הואיל ושילמו את דמי ההיוון לעמידר; לכן, אין הם חייבים בתשלום דמי חכירה שנתיים ויש לתקן את הרישום במרשם המקרקעין. המערערת 1 (להלן: "המערערת") ציינה כי היא נרדפת על ידי המשיב מזה 10 שנים, והוא אף יזם כנגדה הליך פלילי שבו זוכתה מאשמת זיוף ומרמה.

פסק דינו של בית משפט קמא

7.                   בפסק דינו סוקר בית המשפט את הוראות חוזה החכירה הרלוונטיות וקובע על פיהן כי דמי החכירה השנתיים עומדים על סך של 562.60 ש"ח והסכום אשר ננקב בשטר החכירה מקורו בטעות סופר בלבד.

8.                   בית המשפט מוסיף ודן בטענת המערערים כי מדובר בזכויות חכירה מהוונות וקובע כי טענה זו עומדת בניגוד מוחלט לאמור בחוזה החכירה. בית המשפט מציין עוד כי אין בידי המערערים כל אישור על תשלום דמי חכירה מהוונים, ובמסמכים השונים, ובכללם מכתב משרד מבקרת המדינה מיום 25.5.97, אין כדי לתמוך בטענת זו. זאת ועוד, אין כל היגיון בטענה כי יש לראות בסכום של 5.6 ש"ח דמי חכירה מהוונים, כאשר אלו אמורים לשקף תשלום מראש של כלל דמי החכירה השנתיים.

9.                   לאור האמור, קובע בית המשפט כי המשיב הוכיח תביעתו, מחייב את המערערים בתשלום סכום התביעה ומורה על תיקון שטר החכירה.

טיעוני המערערים

10.               בערעורם חוזרים המערערים על טענותיהם כפי שהועלו לפני הערכאה הדיונית. לטענתם, שילמו לעמידר תשלומים בעבור היוון, בסכום העולה על הסכום הנקוב בחוזה החכירה, אך האחרונה השמידה את כל האישורים והקבלות שברשותה. המערערים טוענים כי מבקרת המדינה קבעה, לאחר בדיקה מעמיקה ויסודית, כי שולמו דמי חכירה מהוונים, ובמסקנה זו תומכת אף העובדה כי בשנת 95', עת קיבלו כל תושבי המדינה דרישה לתשלום היוון, לא קיבלו המערערים דרישה כאמור. טופס ההכנה לרישום בפנקסי המקרקעין מלמד אף הוא כי נגבו מהמערערים "דמי חכירה מהוונים בסך 5,626 ש"ח".

11.               המערערים טוענים עוד כי דמי החכירה השנתיים שבהם הם חבים גבוהים ביותר. הם מביאים כתמיכה לטענתם זו דוגמאות לשיעורי דמי חכירה שנתיים שאותם נדרשים שכניהם לשלם. לטענת המערערת בשל פער זה פנתה לא אחת אל המשיב בבקשה לבטל את חוזה החכירה. לדבריה המשיב סירב, אולם מנהל המינהל הורה כי דמי החכירה השנתיים של המערערים יושוו לאלו של שכניהם.

12.               המערערת מוסיפה כי המשיב רודף אותה מאז שנת 1987 ואף ניסה להפלילה בזיוף אך היא יצאה זכאית בדין. לטענת המערערת משכשל המשיב מלהוכיח כי המערערת זייפה את סכום דמי החכירה השנתיים, אין הוא רשאי לשנות גרסתו ולטעון כי מדובר בטעות סופר.

טענות המשיב

13.               המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתו, די בהוראות חוזה החכירה כדי ללמד כי סכום דמי החכירה השנתיים אשר ננקב בשטר החכירה מקורו בטעות סופר. לטענת המשיב, שטר החכירה וכמוהו אף חוזה החכירה, סותרים את גרסת המערערים כי ברשותם זכויות חכירה מהוונות. גרסתם זו אינה מגובה בראיות ואף אינה מתקבלת על הדעת, נוכח סכום דמי החכירה המהוונים עליו הצביעו המערערים, בסך 5.626 ש"ח. מאידך גיסא, הגרסה שהוצגה על ידו לפני בית המשפט מבוססת על מסמכים שעליהם חתמו המערערים, שלא התכחשו לחתימתם על אותם מסמכים.

14.               המשיב מדגיש כי טופס ההכנה לרישום בלשכת רישום המקרקעין שבו מבקשים המערערים להיתלות הוא טופס פנימי של עמידר, שאינו חתום, ולא נערך על ידי המשיב. לטענת המשיב, מכיל הטופס טעויות- דמי החכירה הקבועים בו מנוגדים לחוזה החכירה והוא אף מתייחס בו זמנית להיוון ולדמי חכירה שנתיים, תשלומים הסותרים זה את זה.

15.               המשיב טוען כי לזיכויה של המערערת מן האישום הפלילי אין רלבנטיות לענייננו בשל העדר החפיפה בין הטענות המשפטיות במישור הפלילי והאזרחי. לפיכך,  רשאי הוא לתבוע את אכיפת חוזה החכירה ואת תיקונו של שטר החכירה לדורות.

דיון

16.               טרם שנידרש לטענות הצדדים נציין כי ערעור זה הובא להכרעתנו בגלגול שני. בגלגולו הראשון, הובא הערעור לפני הרכב בראשות כבוד השופטת שטרנברג-אליעז, אשר בהחלטתו מיום 29.12.2003 הורה על השבת הדיון לבית משפט קמא. כפי שעולה מהחלטה זו, הוחזר הדיון לבית משפט קמא על מנת שעד המשיב, יוסי אלמוסילנוס (להלן: "המצהיר") ייחקר על תצהירו ויבהיר את האמור בנספח 3(א) לכתב הערעור. לאחר שהתברר כי איתורו של המצהיר כשל מספר פעמים, הועבר התיק בשנית לבית משפט זה, ובדיון שהתקיים ביום 6.4.2006 ביקשו מאיתנו הצדדים ליתן פסק דין בערעור, חרף אי חקירתו של המצהיר. הגיעה אפוא עת ההכרעה.

17.               עיון בחומר הראיות אשר הונח לפני בית המשפט מלמד כי בדין קבע בית המשפט שסכום דמי החכירה השנתיים אשר ננקב בשטר החכירה לדורות מקורו בטעות סופר. כך, בסעיף 6(א)(3) לחוזה החכירה שכותרתו "דמי חכירה ואופן תשלומים" נקבע כי המערערים ישלמו למשיב דמי חכירה חד פעמיים בסך 22,504 שקלים ישנים, ונוסף על כך דמי חכירה שנתיים בשיעור של 562,609 שקלים ישנים המהווים 1% מערך המקרקעין ביום מסירתם למערערים. בסעיף 6(א)(1) הוערכו המקרקעין בסכום של 56,260,870 ש"י. מכאן- שסך  56.26 ש"ח הנקוב בשטר החכירה מקורו בטעות במיקום הנקודה העשרונית. באותה תקופה בוצע המעבר משקלים ישנים לשקלים חדשים ויש להניח כי הטעות מקורה בבלבול הכרוך בשינוי המטבע הנוהג.

18.               זאת ועוד, חוזה החכירה, שטר החכירה ואף מכתב עו"ד רחל אבני ממשרד מבקר המדינה מיום 25.5.07 (להלן: "מכתב מבקרת המדינה")מלמדים כולם כי זכויותיהם של המערערים במקרקעין אינן מהוונות. במכתב מבקרת המדינה נכתב כדלקמן: